• 1932: Die Ludwigsburger Synagoge
  • 1938: Das Werk der Ludwigsburger NS-Brandstifter
  • 1998: Das Ludwigsburger Bündnis gegen Fremdenfeindlichkeit zeigt Parallelen aktueller und früherer Verbrechen.
  • 2008: Der 10. November ist ein fester Termin im Kalender der Stadtgesellschaft.
  • 2009: Bürgerinnen und Bürger diskutieren über einen besseren Synagogenplatz.
  • 2013: Der Synagogenplatz als Lernort, hier für eine israelische Schulklasse
  • 2016: Ein fröhliches Fest als Dankeschön an alle, die bei der Umgestaltung des Platzes aktiv waren
  • 2019: Streichquartett, Chorgesang und Hiphop, kluge Redebeiträge und Filme zum 70. Geburtstag des Grundgesetzes
  • 2020: Soweit die Corona-Maßnahmen es zuließen, gab es auf dem Platz auch Veranstaltungen.
  • 2020: Corona-Sicherheit durch Video-Aktionen, aus denen virtuelle Treffen entstanden

Der Synagogenplatz in Ludwigsburg:


Ein Platz des Erlebens, des Nachdenkens, der Begegnung. Ein Platz des Erinnerns und der Mahnung. Und ein Platz der Menschenrechte. Aus furchtbarem Grund ein trauriger Platz. Wenn die richtigen Menschen darauf zusammenkommen: ein schöner Platz.
Der Synagogenplatz ist ein weitgehend leerer Platz. Eine offene Wunde in der Stadt. Er erinnert an die Synagoge, die hier an der Ecke Alleenstraße/Solitudestraße von 1884 bis 1938 stand. Er erinnert auch an die Zerstörung dieser Synagoge durch Ludwigsburger Nazis am 10. November 1938. Und er erinnert erst recht an die jüdischen Bürgerinnen und Bürger der Stadt, die unter dem NS-Regime ausgegrenzt, beraubt, verfolgt, vertrieben und ermordet wurden. Und er fordert täglich auf, die Menschenrechte zu achten – auch die von Menschen, die heutzutage aus ihrer Heimat fliehen, so wie unter der NS-Diktatur Menschen auch aus Ludwigsburg zu fliehen versucht haben, um ihr Leben zu retten und Freiheit zu finden.

Was war

In der jungen Stadt Ludwigsburg lebten schon früh jüdische Bürgerinnen und Bürger. Die Gemeinde zählte nie mehr als rund 250 Menschen. Manche von ihnen waren prominente und sehr angesehene Mitglieder der Stadtgesellschaft. 1884 feierte die Gemeinde die Einweihung ihrer Synagoge an der Ecke Alleen-/Solitudestraße.
Am 10. November 1938 legten Ludwigsburger Nazis in der Synagoge Feuer – der stellvertretende Bürgermeister war dabei, die Feuerwehr schützte nur die Nachbarhäuser. Am selben Tag wurden jüdische Männer aus Ludwigsburg verhaftet und in Konzentrationslager gesperrt. Es folgten Ausgrenzung, Vertreibung, Verfolgung, Ausplünderung, Ermordung.
In den 1950-er Jahren lehnte der Gemeinderat den Plan ab, ein Wohnhaus auf dem Platz der früheren Synagoge zu bauen. 1959 wurde ein Gedenkstein enthüllt. Die konservative Gemeinderatsmehrheit setzte durch, dass der Text keinen Hinweis auf die Täter von 1938 enthielt.
Der Platz war spärlich begrünt und mit einem Sandkasten ausgestattet. In den 1970-er Jahren gab es Pläne, dort ein Bankhaus zu bauen oder eine Ausfahrt des zentralen Omnibusbahnhofs darauf anzulegen. Sie wurden nicht umgesetzt. 1988 gestaltete die Stadt den Platz neu. Der Grundriss der Synagoge wurde durch Steinplatten sichtbar gemacht. Eine aussagekräftigere Gedenktafel wurde platziert, zehn Bäumen gepflanzt. Diese sollten einen Hain der Besinnung darstellen und gleichzeitig durch ihr gemeinsames Volumen das zerstörte Synagogengebäude andeuten.
In den 1990er-Jahren wurde in Ludwigsburg das "Bündnis gegen Fremdenfeindlichkeit" aktiv und machte den Synagogenplatz zu einem Ort seiner Aktivitäten. Eine ihrer prominentesten Aktionen: Bürgerinnen und Bürger trugen vom Marktplatz Koffer auf den Synagogenplatz – Koffer mit den Namen von jüdischen Ludwigsburgerinnen und Ludwigsburgern, die Opfer des NS-Terrors geworden waren. Diese Koffer ähnelten dadurch jenen, die tatsächlich von den Deportierten mitgebracht werden mussten, um ihnen eine lebenswerte Zukunft am Ende der Reise vorzugaukeln.
Im November 2013 beschloss der Gemeinderat eine auf dieser Idee basierte Neugestaltung des Platzes: Der Grundriss der Synagoge wird weiterhin durch Steinplatten dargestellt, ebenso sind die beiden bisherigen Gedenksteine erhalten geblieben. Neu sind zwei Dutzend Koffer-Skulpturen, die exemplarisch auf jüdische Männer, Frauen und Kinder aus Ludwigsburg verweisen, die von Nazis und ihren Handlangern ermordet wurden. Eine elektronische Informationsstele bietet Interessierten weiterführende Informationen, unter anderem die Namen aller Mitglieder der jüdischen Gemeinde und ihre Schicksale, soweit sie bekannt sind.

Was ist

Mit dem neugestalteten Platz als Anker des "vorwärts Erinnerns" bleiben wir, der Arbeitskreis Dialog und Förderverein Synagogenplatz, aktiv - zusammen mit der Stadt Ludwigsburg, Kirchengemeinden, Volkshochschule und Stadtbibliothek, Schulen, Stadt- und Staatsarchiv, der Zentralen Stelle zur Aufklärung von NS-Verbrechen, der Stolperstein-Initiative und weiteren Partnerinnen und Partnern.
Mit Diskussionen, Filmen, Vorträgen, Lesungen und natürlich der jährlichen Gedenkveranstaltung zum 10. November halten wir die Erinnerung wach an das, was geschehen ist und was sich nicht wiederholen darf – in keiner Form, gegen keine Gruppe unserer Gesellschaft, nicht im Kleinen und nicht im Großen.

The Synagogue Square in Ludwigsburg:

a place of experience, of reflection, of encounters, of remembrance. Moreover, a place of human rights. For a terrible reason, a sad place. When the right people come together: a beautiful place.

The Synagogue Square is a largely empty place, an open wound in the city. It commemorates the synagogue that stood here at the corner of Alleenstrasse / Solitudestrasse from 1884 to 1938.

It is also a memorial for the destruction of this synagogue by Ludwigsburg Nazis on November 10, 1938. In addition, it certainly reminds us of the Jewish citizens of the city who were segregated, robbed, persecuted, expelled, and murdered under the Nazi regime.

Every day it calls for respect of human rights – also of those people fleeing their homeland today just like those people who tried to flee from Ludwigsburg under the Nazi dictatorship in order to save their lives and find freedom.

The past

Early on, Jewish citizens lived in the young city of Ludwigsburg. The community never counted more than roughly 250 people. Some of them were prominent and much respected members of the city society. In 1884, the community celebrated the inauguration of its synagogue at the corner of Alleenstrasse and Solitudestrasse.

On November 10, 1938, Ludwigsburg Nazis set fire to the synagogue - the deputy mayor was present and the fire brigade protected only the neighboring buildings. The very same day, police arrested Jewish men from Ludwigsburg and locked them up in concentration camps. Segregation, displacement, persecution, plunder, and murder followed.

In the 1950s, the local council rejected the plan to build a residential building on the site of the former synagogue. In 1959, the city unveiled a memorial stone. However, the conservative municipal majority prevailed that the text contained no reference to the perpetrators of 1938.

The place was sparsely landscaped and contained only a sandbox for children. In the 1970s, there were plans either to build a bank or to make an exit from the central bus station. Both plans were not implemented.

In 1988, the city redesigned the place making the floor plan of the synagogue visible by stone slabs. The city placed a more meaningful commemorative plaque together with ten trees to represent both, a grove of reflection and, at the same time by its togetherness, the whole structure of the destroyed Synagogue.

In the 1990s, the "Alliance against Xenophobia" became active in Ludwigsburg, making the Synagogue Square a place of its activity. One of their most prominent actions: Citizens carried suitcases from the market square to the synagogue square - suitcases bearing the names of Jewish citizens of Ludwigsburg who had become victims of Nazi terror. These suitcases resembled those that had to be brought by the deportees in order to fool them into a livable future at the end of their journey.

Based on this idea, the local council decided in November 2013 to redesign the square: The floor plan of the synagogue continues to be visible by stone slabs. In addition, the two former memorial stones have been preserved. Two dozen suitcase sculptures are new and by way of example, they refer to Jewish men, women, and children from Ludwigsburg who were murdered by Nazis and their henchmen. An electronic information column offers interested parties further information including the names of all members of the Jewish community and their fates as far as they are known.


The presence

With the newly designed square as an anchor of "forward remembering”, we, the "Working Group and Support Association Synagogue Square", remain active together with the city of Ludwigsburg, the parishes, the adult education center, the city library, schools, city and state archives, the ‘Central Office for the disclosure of Nazi crimes’, the ‘Stolperstein Initiative’ and other partners. With discussions, films, lectures, readings and, of course, the annual remembrance event on 10 November, we keep the memory awake to what has happened and what must not be repeated - in any way of action, against any group of our society, not in the small and not in the large.

כיכר בית הכנסת בלודויגסבורג היא מקום של חוויות, הרהורים ושל מפגש. מקום של זיכרונות ותזכורות ומקום של זכויות אדם. מסיבות נוראיות, מדובר במקום עצוב וכשהאנשים הנכונים מתאספים יחד: מקום טוב.
כיכר רחבת בתי הכנסת לרוב ריקה. פצע פתוח בעיר, תזכורת לבית הכנסת שעמד פה בפינת אלנסשטרסה וסוליטודשטרסה בין 1884 ל1938. זאת תזכורת גם להרס של אותו בית הכנסת על ידי נאצים מלודויגסבורג ב10 לנובמבר 1938. מעל לכל, הכיכר היא תזכורת לתושבות ולתושבים היהודיים של העיר שהוגבלו, נשדדו, נרדפו, גורשו ונרצחו על-ידי המשטר הנאצי. הכיכר מבקשת מדי יום לכבד זכויות אדם, גם עבור אנשים שבימנו בורחים ממולדתם, כפי שתחת הדיקטטורה הנאצית ניסו לברוח מלודויגסבורג כדי לנסות להציל את חייהם ולמצוא חופש.
מה שהיה
כבר בשנותיה הראשונות של לודויגסבורג גרו בה תושבים ותושבות יהודים. הקהילה מנתה לא יותר מ250 איש. כמה מהם היו חברים מוכרים ומכובדים בקהילה העירונית. ב1884 חנכה הקהילה היהודית את בית הכנסת בפינת הרחובות אלן וסוליטודה. ב10 בנובמבר 1938 הציתו הנאצים את בית הכנסת בנוכחות סגן ראש העיר ומכבי האש הגנו רק על הבתים השכנים. באותו היום נאסרו גברים יהודים מלודויגסבורג ונכלאו במחנה ריכוז. זה נמשך בקיפוח, גירוש, רדיפה, ביזה ורצח.
בשנות ה50 דחתה מועצת העיר תכנית לבניית בית מגורים על השטח בו ניצב בית הכנסת הקודם. ב1959 נחשפה אבן זיכרון. הרוב הקונסרבטיבי במועצת העיר קבע כי הטקסט לא יכיל אזכור למאורעות של 1938  
בכיכר הייתה מעט צמחיה וארגז חול. בשנות ה70 היו תוכניות לבנות שם בנק או מסוף אוטובוסים. תכניות אלו לא יצאו לפועל.
ב1988 תכננה מחדש העיר את הכיכר. קווי המתאר של בית הכנסת ההרוס הודגשו ורוצפו באבן. שלט הנצחה המספר את סיפור ההצתה נקבע ו10 עצים נשתלו. המטרה הייתה לייצג חורשה של מודעות ובאותה העת לסמל דרך גודלה את מבנה בית הכנסת ההרוס. בשנות ה90 התפתחה בלודויגסבורג תנועת "הברית נגד שנאת זרים" וביקשה לקבוע את הפעילות שלה בכיכר בית הכנסת. באחת מהפעולות הבולטות ביותר שלהם, אזרחים נשאו מכיכר השוק לכיכר בית הכנסת מזוודות עם שמות תושבי לודויגסבורג שהיו קורבן למעשים של הנאצים. המזוודות ייצגו את המזוודות שהנאצים הכריחו את המגורשים לארוז כדי לרמות אותם באשר לעתיד הצפוי להם.
בנובמבר 2013 החליטה מועצת העיר לחדש את הכיכר ולהוסיף שני תריסר פסלי מזוודות המייצגים את הגברים, נשים וילדים מלודויגסבורג שידוע שהנאצים ועוזריהם רצחו. עמדת מידע אלקטרונית מציעה מידע נוסף על שאר חברי הקהילה ומה עלה בגורלם.
מה שיש
עם הכיכר החדשה כעוגן של "תזכורת קדימה" נותרים אנחנו – קבוצות העבודה ועמותת הכיכר פעילים. אנחנו עובדים בשיתוף עם עיריית לודויגסבורג, קהילת הכנסייה, התיכון והספרייה העירונית, בתי הספר וארכיוני העיר והמדינה, הסוכנות המרכזית להסברת פשעי הנאצים, יוזמת אבני הזיכרון ושותפות ושותפים נוספים. באמצעות קבוצות דיון, סרטים, הרצאות, הקראות וכמובן יום הזיכרון השנתי ב10 בנובמבר אנו משמרים את הזיכרון של מה שקרה ושאסור שיקרה שוב -  בשום צורה שהיא, נגד שום קבוצה בחברה, קטנה או גדולה.

La „place de la synagogue“


(Synagogenplatz) à Ludwigsburg: Une place faite pour y vivre, y faire des rencontres et pour y réfléchir. Un endroit pour le souvenir. Et une place des „droits de l‘Homme“. Une place triste pour des raisons inquietantes. Une belle place quand s‘y rencontrent les gens de bonne volonté.

Sur la place où se trouvait la synagogue à l´angle de Alleenstraße et Solitudestrasse de 1884 à 1938 il y a un espace essentiellement vide, une plaie ouverte au milieu de la ville.

Cette place marque le souvenir de la destruction de cette synagogue par les nazis de Ludwigsburg le 10 Novembre 1938. Et elle appelle a se souvenir des citoyens juifs de cette ville qui ont été écartés, dépouillés chassés, poursuivis et massacré pendant le régime nazi.

La place nous confronte tous les jours avec Les Droits de l´Homme des personnes qui aussi aujourd‘hui fuient leur patrie pour sauver leur vie et trouver la liberté comme l´ont fait les citoyens de Ludwigsburg du temps de la dictature nazie.

Le passé

Une communauté juive s’est installée très tôt à Ludwigsburg. Elle n´a jamais comptée plus de 250 menbres. Certains étaient des membres importants et influents de la bourgeoisie locale. La synagogue à l´angle de Alleenenstrasse/Solitudestrasse fût inaugurée en 1884.

Les nazis de Ludwigsburg en présence du suppléant du maire incendierent la synagogue le 10 Novembre 1938. Les pompiers également présent n‘étaient là que pour proteger les maisons avoisinantes. Le même jour la population juive masculine de la ville fut arretée et enfermée dans des camps de concentration. S‘ensuivirent le pillage des biens, l‘exclusion, la déportation et les meurtres de la population juive.

Dans les années 50 le conseil municipal refusa la construction d´un immeuble sur l´emplacement de la vielle synagogue. Un monument du souvenir fut dévoilé en 1959. La majorité conservatrice du conseil municipal mis son véto pour qu‘aucune allusion ne soit faite aux coupables de 1938.

Quelques arbres avaient été plantés et on avait installé un bac à sable. Dans les années 70 il y eu des plans pour y construire une banque où y installer une partie de la gare routiere. Ces plans ne furent pas réalisés.

En 1988 l´agencement de la place fur repensée. Des dalles en pierre furent mises en place pour reproduire les fondations de la synagogue. Un monument avec un texte aproprié fut mis en place et dix arbres furent plantés. Ces arbres devaient former un bosquet du Souvenir et par leur volume indiqué les volumes de la synagogue détruite.

L’ „Alliance contre la xenophobie“ devint active à Ludwigsburg dans les années 90 et la Place de la Synagogue devint un des lieu de leur activité. Une de leurs actions qui eut le plus de retentissement: Des citoyens et citoyennes de Ludwigsburg porterent des valises de la Place du Marché à la Place de la Synagogue. Sur ces valises le nom des citoyens juifs de Ludwigsburg qui furent la victime de la terreur nazi. Ces valises ressemblaient à celles que les déportés devaient aportées pour leur déportation pour leur faire croire que la vie continuait à la fin du voyage.

Cette idée fut reprise en Novembre 2013 par le conseil municipal quand celui-ci decida de remodeler la Place. Les fondations de la synagogue et les stèles sont restées. Une sculpture en forme de deux douzaines de valises portant des noms de déportés juifs rapellent le sort reserve par la dictature nazi à la population juive de Ludwigsburg. Une stele electronique permet d‘obtenir les noms et des informations sur la communauté juive pour autant que leur sort soit connu.


Le present

Nous, Arbeitskreis und Förderverein Synagogenplatz, la ville de Ludwigsburg, les communautés religieuses, les écoles, la bibliotheque, tous les centres d‘archives, la Zentralen Stelle zur Aufklärung von NS-Verbrechen, la Stolperstein-Initiative et d‘autres partenaires restons actif avec la nouvelle Place comme bastion des „souvenirs futurs“.

Avec des discussions, des films, des conférences et bien sûr tous les ans avec la cérémonie du souvenir le 10 Novembre nous continuons à garder la memoire de ce qui s´est passé et ne doit pas se reproduire sous aucune forme contre aucun groupe de notre société, pas en petit et pas en grand.

Синагогенплатц в Людвигсбурге – это место переживания, осмысления, место общения.. Это место памяти и предостережения. И это место, напоминающее о правах человека, связанное с ужасными событиями, место траура. Для осознающих все это людей – достойное место, место общности.

Синагогенплатц, Площадь Синагоги – просторная, пустая площадь, как незаживающая рана на теле города. Она напоминает о синагоге, которая стояла здесь, на углу Алеенштрассе и Солитюдштрассе с 1884 до 1938 года.

Она помнит, как 10 ноября 1938 года синагога была разрушена людвигсбург- скими нацистами, помнит еврейских граждан и гражданок этого города, преследуемых, ограбленных, лишенных прав и убитых нацистским режимом.

Площадь эта напоминает и о том, что права людей требуют постоянной, ежедневной защиты – также и права тех, кто сегодня вынужден покинуть свою родину и искать убежища за рубежом, как искали спасения от нацистской диктатуры еврейские жители Людвигсбурга.

Как это было

В молодом городе Людвигсбурге были уже свои еврейские горожане. Община насчитывала тогда не более 250 человек. Некоторые из них были известными и уважаемыми в городе членами общества. В 1884 году еврейская община праздновала открытие своей синагоги на углу Алеен- и Солитюдштрассе.

10 ноября 1938 года нацисты подожгли синагогу. При этом присутствовал заместитель бургомистра, а пожарные занимались лишь защитой от огня соседних домов. В тот же день были произведены аресты еврейских граждан города, которых затем поместили в концентрационный лагерь. За этим последовали лишение прав, лишение собственности, издевательства, депортация, убийства.

В пятидесятые годы Городской совет отклонил проект постройки жилого дома на месте бывшей синагоги. В 1959 году на площади был заложен памятный камень. Тогдашнее консервативное большинство Городского совета добилось того, что в тексте на камне не было упоминания о нацистских преступниках 1938 года.

Площадь была местами озеленена и украшена детской песочницей. В семидесятые годы существовали планы постройки на площади здания банка, а также прокладки выезда из Центрального автобусного вокзала. Планы эти не были осуществлены.

В 1988 году площадь была городом переустроена. Появился контур бывшей синагоги, выложенный каменными плитами. Была установлена памятная плита с содержательной информацией, посажены десять деревьев, которые должны
были представлять собой рощу памяти и одновременно символизировать сожженное здание синагоги.

В девяностые годы начал свою деятельность организованный в Людвигсбурге
«Союз против ксенофобии», который сделал Площадь Синагоги местом проведения своих акций. Одной из их наиболее известных акций была процессия граждан города, несших от Рыночной площади к Площади Синагоги чемоданы с именами еврейских жителей и жительниц Людвигсбурга, ставших жертвами национал-социалистического террора. Эти чемоданы должны были напоминать о тех чемоданах, что служили депортированным тщетной надеждой на благополучный конец их путешествия.

В ноябре 2013 года Городской Совет принял решение о новой организации площади, основанной на идее этой акции. Отмеченный плитами контур синагоги остался нетронутым так же как и два прежних памятных камня. Новыми стали скульптуры двух дюжин чемоданов, каждый из которых является напоминанием об убитых нацистами и их пособниками еврейских жителях Людвигсбурга, мужчинах, женщинах, детях. Электронное информационное табло предоставляет желающим дополнительную информацию, в частности, все известные сейчас имена членов еврейской общины и сведения об их судьбе.

Что происходит сейчас

Мы, то есть, Рабочая группа и Общество Поддержки Синагогенплатц, продолжаем нашу работу с обновленной площадью как основой «памяти для будущего». Работу эту мы осуществляем совместно с городом Людвигсбургом, церковными общинами, с Народным университетом и Городской библиотекой, школами, городским и государственным архивами, Центральным бюро по расследованию преступлений нацизма, вместе с инициативной организацией
«Штольперштайне» и другими партнерами. При помощи наших дискуссий, фильмов, лекций, чтений и, конечно, ежегодных мероприятий, приуроченных к десятому ноября, мы сохраняем память о том, что здесь произошло и не должно никогда повториться – ни в каком виде, против какой бы-то ни было группы нашего общества, ни в большом, ни в малом.


Notwendige Cookies zulassen